פסק-דין בתיק ע"א 2969/04

1.         (א)        לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת       
            אלמגור) מיום 28.7.04 בת"א 31614/03.

(ב)        חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים" או " החוק") קובע (בסעיף 16 הימנו) תעריף מקסימלי של 13 אחוזים לשכר טרחה של עורך-דין בעד הטיפול בתביעות לפי החוק (כאשר השכר מותנה בתוצאות). השאלה שלפנינו היא איזה טיפול משפטי כלול בשכר זה, האם רק הטיפול בערכאה הדיונית או שמא גם הטיפול בערכאת או ערכאות הערעור. בית משפט קמא סבר שהתעריף המקסימלי חל גם על הטיפול בערכאת הערעור ומכאן ערעורו של עורך הדין המערער. היה והתשובה לשאלה שהצגנו תהיה שבעד הטיפול בערעור זכאי עורך הדין לשכר טרחה שמעל ומעבר לשכר הטרחה המרבי הקבוע בחוק תישאל שאלה נוספת: מהו השכר הראוי בענייננו בגין טיפולו של המערער בערעור וערעור שכנגד שבהם ייצג את המשיבה.

2.         רקע

(א)        המערער שלפנינו הוא עורך דין שייצג את המשיבה בתובענה לפי חוק הפיצויים שהגיש לבית משפט זה (ת"א 4525/85) כנגד הסנה חברה לביטוח בע"מ (שבמקומה באה לאחר הגשת התביעה קרנית - קרן פיצוים לנפגעי תאונות דרכים - להלן: " קרנית") בגין תאונת דרכים שארעה למשיבה ביום 28.10.83.

(ב)        התביעה הגיעה לדיון, והובאו עדים וראיות הן בשאלת החבות (האם נפגעה המשיבה בתאונת דרכים או בתאונה אחרת) הן בשאלת הנזק. בסופו של דבר נתן בית המשפט פסק דין שבו קבע שהמשיבה אכן נפגעה בתאונת דרכים וחייב את קרנית לפצותה בסכום של 621,122 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 13 אחוזים ומע"מ. קרנית ערערה על פסק הדין ולבקשתה עיכב בית המשפט את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי, כך שקרנית שילמה מחצית מסכום החוב הפסוק בלבד. המערער הגיש ערעור שכנגד בשם המשיבה. בסופו של דבר התפשרו בעלי הדין בבית המשפט העליון באופן שנוסף על המחצית ששילמה קרנית למערערת, שילמה היא למערערת סכום נוסף של 224,073 ש"ח. 

(ג)         מששילמה קרנית, ביום 25.3.98, את יתרת החוב הפסוק, לפי הסכם הפשרה בבית המשפט העליון, גבה המערער מהמשיבה שכר טרחה נוסף בגין ייצוגה בהליכי הערעור בשיעור 10 אחוזים מסכום הפיצוי הכולל שקיבלה ( 660,027 ש"ח ליום 11.7.96). סך הכל קיבל אפוא המערער מהמשיבה, בגין הטיפול בשתי הערכאות, שכר טרחה בשיעור של 23 אחוזים (בצירוף מע"מ) מסכום הפיצוי ששילמה קרנית.

 (ד)       חלפו כחמש שנים ובשנת 2003 הגישה המערערת לבית משפט קמא את תביעתה (ת"א 31614/03), נושא פסק הדין שלפנינו, להשבת שכר הטרחה ששילמה, ככל שהוא עולה על 13 אחוזים מסכום הפיצוי. טענתה הייתה שהחוק, והכללים שהותקנו מכוחו - כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977 (להלן: " הכללים"), קובעים שכר טרחה מרבי בשיעור של 13 אחוזים שרשאי עו"ד לקבל בגין טיפולו בתביעה לפי חוק הפיצויים, כשהשכר מותנה בתוצאות הטיפול, ושכר הטרחה המרבי הזה כולל את הטיפול הן בערכאה הדיונית הן בערכאת הערעור. המערער התגונן כנגד התביעה בטענה ששכר הטרחה המרבי האמור חל על הטיפול בערכאה הדיונית בלבד, וכי הוא זכאי לשכר הנוסף בגין הטיפול בערכאת הערעור. המערער הוסיף וטען שהיה הסכם בכתב בינו לבין המשיבה שעל פיו היה זכאי לשכר הטרחה שגבה, אלא שהסכם זה בוער על ידו יחד עם תיקה של המשיבה.

3.         פסק הדין נושא הערעור

בית משפט קמא ניתח ופירש את הוראות החוק והכללים והגיע למסקנה ששכר הטרחה המרבי הקבוע בחוק חל על כל ההליכים המשפטיים לפי חוק הפיצויים, לרבות הליכי ערעור. בית המשפט לא קיבל את הטענה שהיה הסכם בכתב בקשר עם שכר טרחתו של המערער, אך ציין שמכל מקום אין הסכם שכזה יכול לגבור על הוראות חוק הפיצויים והכללים. לפיכך, על פי הוראת ס' 16(א) לחוק הפיצויים, קיבל בית המשפט (כב' השופטת ש. אלמגור) את התביעה, וחייב את המערער לשלם למשיבה את הסכום שגבה כשכר טרחה בגין הליכי הערעור (10 אחוזים בצירוף מע"מ - 80,272 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה). כמו כן חייב בית המשפט את המערער בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור 20 אחוזים בצירוף מע"מ. 

4.         הטענות בערעור

            לפנינו חזרו בעלי הדין וטענו את הטענות שהעלו לפני בית משפט קמא.

5.         דיון והכרעה

(א)        אלה ההוראות העיקריות של החוק והכללים השייכות לענייננו:

סעיף 16 לחוק הפיצויים שכותרתו " שכר טרחה":

"(א)  המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תקבע, באישור שר המשפטים, תעריף מקסימלי לשכר טרחה של עורך-דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה, ובלבד ששכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום  שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים - על 13% מהסכום שנפסק; מי ששילם שכר טרחה העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף.

(ב)  הרשות הנתונה לועד מחוזי של לשכת עורכי הדין לפי הסיפה של סעיף 82 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לא תהא נתונה לו לגבי תעריף שנקבע לפי סעיף זה."

והכללים קובעים:

"1.   בכללים אלה -

                 ...

'שכר טרחה' - שכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול.